פסק-דין בתיק תא"מ 10005-09

מבוא

1. בפני תביעת שיבוב בסכום של 26,657 ש"ח, שהוגשה על יסוד ההסכם רב השנים בין הצדדים, על פיו התחייבו הנתבעות לפצות את התובע באותם מקרים שבהם הן אחראיות לפצות נפגעים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן - "ההסכם").
2. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וביום 13.12.09 ניתנה רשות להתגונן.
3. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם אירעה התאונה ברכבו של המעביד, כהגדרתו בהסכם, או אז לא זכאי התובע לשיבוב, או האם אירעה ברכב של צד ג', אזי חייבות הנתבעות בתשלומים שנתבעו.
4. עיקרה של המחלוקת בתיק זה הינה בשאלה מי היה מעבידו של התובע, והאם אירעה התאונה בעת שהנפגע נסע ברכב שבבעלות מעבידו.
5. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות ועיון בטענות ובסיכומי צדדים, מצאתי שיש לקבל את התביעה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

6.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שתאונת הדרכים אירעה ביום 12.10.02 במהלך עבודתו של הנפגע, מר מרדכי חורש (להלן: "הנפגע"), כנהג אוטובוס וכמורה דרך. אין בין הצדדים אף מחלוקת על כך שבמועד התאונה היה האוטובוס רשום במשרד הרישוי בבעלות חברת הנסיעות והתיירות נצרת בע"מ (להלן: "החברה לתיירות") ומבוטח על ידי הנתבעות, כפי שעולה מצילום רישיון הרכב ומצילום ביטוח הרכב אשר צורפו לכתב התביעה.

7.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שעובר לתאונה קיבל הנפגע את משכורתו מחברת אפסילון- דלתא, אחזקות והשקעות בע"מ (להלן: "אפסילון"), וכי היא זו ששילמה עבורו את תשלומי המעביד לביטוח הלאומי.

8.      יצוין לעניין זה כי בטופס ההודעה של הנפגע למוסד לביטוח לאומי אודות התאונה, מצויינת אפסילון כמעביד בסעיפים ב' ו-י' לטופס ההודעה, וכן בסעיף י"א, "הצהרת מעביד". חברת אפסילון הוצגה באופן מפורש כמעבידתו של הנפגע גם בטופס התביעה שהוגשה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

9.      אין בין הצדדים מחלוקת גם על כך שהחברה לתיירות וחברת אפסילון הן חברות אחיות, מהוות חלק מאשכול חברות אשר נשלט בידי משפחת עפיפי.

טענות הצדדים

טענות התובע

10.  לטענת התובע, לא עלה בידי הנתבעות להוכיח את טענתן לפיה אירעה התאונה בעת שהנפגע נהג ברכבו של מעבידו. נטען שלפי סעיף 2 להסכם שבין הצדדים - "מעביד" יהיה רק אותו הגורם הנושא בחובה לתשלום דמי ביטוח ואשר שילם בפועל את דמי הביטוח עבור העובד שנפגע. נטען שגם אם יאומץ המבחן המהותי, כטענת הנתבעות, ההפרדה בין החברות השונות נעשתה מתוך שיקול עסקי, בהתחשב ביתרונות שצומחים מכך לעניינים השונים, לכל אחת מהחברות ישנו קיום עצמאי ונפרד, ובעצם עשויה להיות כאן "הנאה כפולה" (כפי שמציין השופט ריבלין בעניין זה ברע"א 10453/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) ניתן ביום 21.1.10).

11.  נטען שהתאונה לא אירעה ברכב המעביד, שכן החברה לתיירות, היא זו שהייתה במועד התאונה ה"בעלים" של הרכב, הן מבחינת הרישום במשרד הרישוי, והן מבחינה קניינית. מר עפיפי העיד כי הרכב דווח במסגרת הפחת של החברה לתיירות (פרוטוקול הדיון עמ' 2 שורות 20-23) וביטוח הרכב רשום על שמה, בעוד שהנפגע היה באותה עת עובד שכיר של חברת אפסילון, קיבל את שכרו ממנה, והיא זו ששילמה עבורו את תשלומי המעביד לביטוח הלאומי.

12.  עוד טען התובע שלא מדובר בענייננו בהעסקה מקרית או סתמית של הנפגע בחברה כזו או אחרת, אלא שמדובר בהעסקה אמיתית, חוקית ופורמלית. ניתן ללמוד מהפירוט המדויק באיזו חברה בקונצרן הועסק הנפגע, ומעדותו של מר עפיפי בעניין הניידות של הנפגע בין החברות "אנחנו מעבירים אותו כל הזמן מחברה לחברה לפי צרכים ולפי אילוצים" (פרוטוקול עמ' 5 שורה 20), ניתן ללמוד שהעסקתו של הנפגע באופן האמור נעשתה בשל שיקולים עסקיים.

13.  עוד נטען, שאין מקום לביצוע הרמת מסך בין החברות האחיות או בעלי מניותיהן, וכי טענת הנתבעות לפיה יש לבצוע הרמת מסך בין החברות, נדונה פעמים רבות בפסיקה ונדחתה.

טענות הנתבעות

14.  לטענת הנתבעות, בעת התאונה היה הרכב שבו נהג הנפגע בבעלות מעבידתו.